לא כל מה שמופיע בפיד נכון: מדריך מעשי לזיהוי ידיעות כוזבות

בימים של אירועים גדולים, קבוצות הוואטסאפ ורשתות החברתיות מוצפות בידיעות, תמונות וסרטונים. חלקם אמיתיים, חלקם מטעים וחלקם מומצאים לגמרי. בישראל, שבה חדשות הן חלק מרכזי מהשיח היומיומי, ידיעה כוזבת יכולה להתפשט לאלפי טלפונים בתוך דקות, לעורר בהלה ולפגוע באנשים. היכולת לעצור, לבדוק ולהחליט אם להעביר הלאה הפכה לכישור אזרחי חשוב. המדריך הזה יעזור לכם לפתח את הכישור הזה.

למה ידיעות כוזבות מתפשטות כל כך מהר

מחקרים בתחום התקשורת מצביעים על כך שתוכן שמעורר רגשות חזקים, כמו פחד, כעס או הפתעה, מתפשט מהר יותר מתוכן מאוזן. ידיעות כוזבות נוטות להיות דרמטיות, פשוטות וחד־משמעיות, ולכן הן מעוררות בדיוק את התגובות האלה. אנחנו משתפים אותן מתוך רצון להזהיר, לעדכן או להביע עמדה, לפני שבדקנו אם הן נכונות.

גם האלגוריתמים של הרשתות החברתיות תורמים לכך. הם מקדמים תוכן שזוכה למעורבות רבה, בלי קשר לאמינות שלו. ובקבוצות סגורות, שבהן ההודעות מגיעות מחברים ובני משפחה, אנחנו נוטים לסמוך על המידע יותר, דווקא משום שהוא מגיע ממישהו שאנחנו מכירים.

בנוסף, בזמני משבר יש צורך עז במידע, והמידע הרשמי לא תמיד מגיע מספיק מהר. החלל הזה מתמלא בשמועות, ספקולציות ולעיתים גם בתעמולה מכוונת.

סוגים של מידע מטעה

לא כל מידע שגוי הוא שקר מכוון. כדאי להכיר כמה סוגים עיקריים, כי כל אחד מהם דורש בדיקה מעט שונה:

• תוכן מומצא לחלוטין, שנוצר כדי להטעות
• תמונה או סרטון אמיתיים שמוצגים בהקשר שגוי, למשל ממקום אחר או משנים קודמות
• צילום מסך של ידיעה או ציוץ שמעולם לא פורסמו
• כותרת מטעה שאינה תואמת את תוכן הכתבה
• סאטירה שמשותפת כאילו היא חדשות אמיתיות
• תוכן שנוצר או נערך באמצעות כלי בינה מלאכותית

הסוג השני, תוכן אמיתי בהקשר שגוי, הוא אולי הנפוץ ביותר. סרטון של פיצוץ ממדינה אחרת, או תמונה מהפגנה ישנה, יכולים להיראות משכנעים לגמרי, דווקא משום שהם אמיתיים.

שאלות שכדאי לשאול לפני ששולחים

הצעד הראשון הוא לעצור. לפני שמעבירים הודעה, שאלו את עצמכם מי המקור. האם מצוין גוף תקשורת, דובר רשמי או אדם מזוהה? או שההודעה מתחילה במילים כמו העבירו הלאה, מקור בכיר אמר או חבר של חבר שעובד ב...? ניסוחים כאלה הם סימן אזהרה.

השאלה השנייה היא האם הידיעה מופיעה גם בכלי תקשורת מרכזיים. אם מדובר באירוע דרמטי באמת, סביר שאתרי החדשות הגדולים ידווחו עליו. אם רק קבוצת וואטסאפ אחת יודעת על כך, כדאי להמתין. השאלה השלישית היא מתי הדבר קרה. לפעמים ידיעה ישנה חוזרת להסתובב כאילו היא חדשה.

כדאי גם לשים לב לרגש שהידיעה מעוררת בכם. אם היא גורמת לכם לכעס עז או לפחד גדול, זה בדיוק הזמן להאט ולבדוק, משום שתוכן מטעה מתוכנן לעיתים קרובות לעורר תגובות כאלה.

כלים פשוטים לבדיקת תמונות וסרטונים

אחד הכלים השימושיים ביותר הוא חיפוש תמונה הפוך. במנועי החיפוש הגדולים אפשר להעלות תמונה או צילום מסך ולבדוק היכן היא הופיעה קודם. אם מתברר שהתמונה פורסמה לפני שנים או במדינה אחרת, יש לכם תשובה.

בסרטונים אפשר לצלם מסך של פריים מרכזי ולחפש אותו באותה דרך. כדאי גם לחפש פרטים בתוך התמונה: שלטים, שפה, סוגי רכבים, מזג אוויר וצמחייה. כל אלה יכולים להעיד על המקום והזמן. גופי בדיקת עובדות, בארץ ובעולם, מפרסמים באופן קבוע בדיקות של תכנים ויראליים, ושווה לבדוק אם הם כבר התייחסו לידיעה.

בינה מלאכותית ותוכן מזויף

כלי בינה מלאכותית מאפשרים היום ליצור תמונות, קולות ואפילו סרטונים שנראים אמיתיים. סרטון שבו אישיות מוכרת אומרת משפט מזעזע עלול להיות זיוף מלא. כדאי לחפש סימנים כמו תנועות שפתיים לא מסונכרנות, אצבעות או ידיים מעוותות, טקסט מטושטש ברקע או תאורה לא הגיונית.

עם זאת, הזיופים משתפרים כל הזמן, ולא תמיד אפשר לזהות אותם בעין. לכן הכלל החשוב ביותר נשאר בדיקת המקור: האם הסרטון פורסם בערוץ הרשמי של האדם או בכלי תקשורת אמין? אם לא, כדאי להתייחס אליו בזהירות רבה.

מה עושים כשמגלים ידיעה כוזבת

אם קיבלתם ידיעה שהתבררה כשקרית, אל תעבירו אותה הלאה, גם לא כדי ללגלג עליה. אם היא נשלחה בקבוצה, אפשר להגיב בעדינות ולצרף קישור לבדיקה או לדיווח רשמי. התנסחות לא מתלהמת, כמו נראה לי שזו תמונה ישנה, מצאתי אותה מלפני כמה שנים, מתקבלת בדרך כלל טוב יותר מהאשמה.

בזמני חירום, חשוב במיוחד להסתמך על הודעות של גורמים רשמיים, כמו פיקוד העורף והרשות המקומית, דרך הערוצים והאפליקציות שלהם. שמועות בזמן חירום יכולות לגרום לנזק ממשי, ולכן האחריות של כל אחד מאיתנו גדולה יותר.

ללמד את הילדים ואת ההורים

ילדים ובני נוער צורכים חדשות בעיקר דרך רשתות חברתיות וסרטונים קצרים, ולעיתים קרובות בלי להבחין בין דיווח, דעה ופרסומת. שיחה פתוחה בבית, שבה בודקים יחד ידיעה שהגיעה לקבוצת הכיתה, יכולה ללמד אותם יותר מכל שיעור. כדאי לעודד אותם לשאול מי צילם, מתי ולמה הסרטון הגיע אליהם.

גם הורים מבוגרים, שגדלו בעידן שבו מה שנכתב בעיתון נחשב אמין כמעט תמיד, זקוקים לעיתים לעזרה. אפשר להראות להם איך עושים חיפוש תמונה הפוך, ולהציע שכאשר הם לא בטוחים, ישלחו את הידיעה קודם לבן משפחה ויבדקו יחד, לפני שהיא מגיעה לקבוצה הגדולה.

לסיכום, אין צורך להיות עיתונאי חוקר כדי להימנע מהפצת ידיעות כוזבות. מספיק לעצור לרגע, לבדוק את המקור, לחפש את הידיעה בכלי תקשורת מוכרים ולהשתמש בכלים פשוטים לבדיקת תמונות. הרגלים קטנים כאלה, כשהם משותפים לרבים, יכולים לשפר את איכות השיח הציבורי כולו.